מרזקנדוב נ' סלקום ישראל בע"מ

פסק דין

תביעה כספית בסך של 6,524 ₪ שעניינה בהסכם מיום 12/12/10 שבו התקשר התובע עם הנתבעת לרכישת מחשב נייד ונתב סלולרי ("נטסטיק").

סכום התביעה כולל: 524 ₪ בעבור חיובים ששילם עבור הנ"ל עד להגשת התביעה, 3,000 ₪ בגין הפסד ימי עבודה וסך של 1,500 ₪ עבור עוגמת נפש.

לטענת התובע, הובטח לו כי יוכל לבטל את העסקה ולהשיב את המוצרים בתוך 14 ימים ממועד ביצוע הרכישה באריזה המקורית. על סמך הבטחה זו הסכים להתקשר עם הנתבעת בעסקה, שכללה גם שירותי אינטרנט אלחוטי (ס' 4-5 לכתב התביעה).

כשהגיע לביתו, התברר לו שהמחשב אינו עובד כראוי והוא כבה מעצמו ("מסך שחור"). התקלה תוקנה וחזרה על עצמה לאחר כיומיים נוספים. הפעם, מבלי שניתן היה כלל לעשות שימוש במחשב. השתלשלות האירועים מתוארת בס' 15 לתביעה. בסופו של דבר, התובע קיבל מ"לנובו" אישור להחליף את המחשב בחדש. לפי הטענה, נאמר לו על ידי "לנובו" כי עליו לפנות עם השובר לנתבעת לקבלת המחשב ואילו הנתבעת טענה, כי עליו לפנות ל"לנובו" עם שובר ההחלפה. התובע "נפל בין הכיסאות" ונשלח מפה לשם.

בנסיבות אלה, החליט התובע להחזיר את המוצר, בשל פגם מהותי שיש בו, שמנוע ממנו לעשות בו שימוש (ס' 13 לכתב התביעה) והכל בטרם יחלפו 14 ימים (עמ' 1 ש' 15).

ביום 23/12/10, הגיע התובע לסניף של הנתבעת, ובידו הציוד שרכש באריזתו המקורית והודיע כי הוא מבטל את העסקה. התובע הותיר את הציוד באחד הדלפקים (התובע הציג תמונה) ואף השאיר הודעת ביטול כתובה, שנציגי הנתבעת סרבו להחתימה בחותמת "נתקבל".

כפי שהתברר גם בדיון, הנתבעת חדלה מלחייב את התובע בעבור שירותי הגלישה ואולם היא ממשיכה לחייבו בגין הציוד שרכש, בסך של 50 ₪ לחודש (כפול 36 תשלומים).

לטענת הנתבעת, היא מכרה לתובע ציוד עם אחריות יצרן. עיסוקה איננו במחשבים ואין היא מספקת שירותי תיקון למחשב. בהסכם הרכישה צוין במפורש כי האחריות למחשב היא של חברת לנובו ולא של הנתבעת (ס' 4.1 להסכם לרכישת מחשב נייד, נספח א' לכתב התביעה).

עוד טוענת הנתבעת, כי אין עילה לפי הדין לביטול העסקה ואף צוין במפורש במסמכים הרכישה כי לא תתאפשר החזרה אלא לפי הוראות החוק. אף צוין גם באותו מסמך שהאחריות והתמיכה ניתנת ע"י היצרן "לנובו" בצירוף הפרטים (ס' 6 לדף המידע שצורף כעמוד האחרון לנספח א' לכתב התביעה).

לטענת הנתבעת השתלשלות האירועים מול חברת "לנובו" איננה ידועה לה. מתיאורי התובע עצמו עולה כי קיבל שירות מחברת "לנובו" ואף שובר לקבלת מחשב חדש. לא ברור לנתבעת מדוע לא מומש השובר עד למועד זה.

בחירתו של התובע להותיר את הציוד וללכת, היא על אחריותו.

לאחר ששמעתי טענות הצדדים ועיינתי בכל המסמכים שבתיק, אני דוחה את התביעה.

במסמכי ההתקשרות מובהר בצורה ברורה, שאינה מותירה ספק, כי האחריות והשירות הם של חברת "לנובו" (מסמכי ההתקשרות הרלבנטיים צוינו לעיל, במסגרת טענות הנתבעת). כפי שמציין התובע בעצמו, שירות כזה אכן ניתן בפועל ע"י "לנובו" ואף ניתן בידו שובר לקבלת מחשב חדש. הטענה ש"לנבו" שלחו את התובע לנתבעת כדי לקבל אצלה את המחשב החדש, לא הוכחה. לא הוצג אף מסמך של "לנובו" או כל ראיה אחרת לתמיכה בטענה זו. הטענה עומדת בסתירה לכתוב בבהירות במסמכי ההתקשרות, שם צוין במפורש כי השירות והאחריות ייתנו ע"י "לנובו".

יש לציין, כי אין מדובר בביטול עסקה משום חרטה של התובע, לפי תקנות הגנת הצרכן (ביטול עסקה), אלא בביטולה משום תקלות במחשב (אי התאמה). ממילא מדובר במחשב שהתובע עשה בו שימוש ולכן, אין העניין עונה על התנאים לביטול עסקה הנקובים בס' 2(1) לתקנות אלה, גם אם המוצר מצוי באריזתו המקורית.

עוד אציין, כי טענת התובע, שלפיה התקשר בעסקה משום שהובטח לו שניתן לבטל את עסקת הרכישה בתוך 14 ימים וגם לאחר שימוש בציוד, ובלבד שיוחזר באריזתו המקורית, סותרת את מסמכי הרכישה, שכאמור, מציינים במפורש אחרת; ועל פניה, גם איננה סבירה. בדיון אף הסתבר כי גם לגרסת התובע, לא הובטח לו שכך לגבי המחשב (עמ' 2 ש' 27-28).

אין לקבל התנהלות כשל התובע, שבחר להפקיר את הציוד ולהותירו סתם כך על אחד הדלפקים. זוהי התנהלות כוחנית של "קביעת עובדות בשטח", ואין לתובע אלא להלין על עצמו.

יחד עם זאת, ככל שניתן לאתר את הציוד שהותיר התובע באחד מסניפיה, מצופה שתעשה כן הנתבעת ותשיבו לתובע, ואף תסייע בידו, ככל הניתן, לממש את שובר ההחלפה שניתן לו ע"י "לנובו".

התוצאה היא שהתביעה נדחית.

אני מחייבת את התובע לשלם לנתבעת הוצאות בסך של 250 ₪.